פרשת ויחי שיחה רש"י

א בפּרשׁתנו( מז לא) ״ויאמר השׁבעה לי וישׁבע לו וישׁתחו ישׂראל על ראשׁ המטה״ .מעתיק רש״י המילים" וישׁתחו ישׂראל" ומפרשׁ" תעלא בּעידניה סגיד ליה "

בפּרשׁתנו( מח בּ)" ויגד ליעקוב ויאמר הנה בּנך יוסף בּא אליך ויתחזק ישׂראל וישׁב על המטה".מעתיק רשי המילים" ויתחזק ישׂראל "ומפרשׁ "אמר אעפּ כו..מכּאן שׁחולקין כּבוד למלכות

"
שאלות על רש"י
א׳ למה אין רש"י מפרש, שהשתחוייה של יעקוב ליוסף היא מטעם כבוד למלכות ,כפי שמפרש גבי התאמצות יעקוב לָשֵבֶת על המטה לקראת יוסף

ב׳ אם השתחוויה זו אינה מטעם כבוד למלכות, מה איפא ענינה

דברי הרא"ם
א׳ ההכרח שהשתחוויה זו אינה מטעם כבוד למלכות, היא מִקוּמה, היינו שאם היתה מטעם כבוד למלכות היה ליעקוב להשתחוות מיד בפגשו את יוסף, (מלך ) ולא בסוף הפגישה
בּ׳ בקשר למהות השתחויה זו מסביר הרא"ם, ״מפני שהיה צריך לו״ היינו, שענינה הכנעה לצורך בקשה

קושׁיות על דברי רא״ם
א׳ אם כדבריו שהשתחוויה היתה לקראת הבּקשׁה, גם קשה מיקומה, כי היה ליעקוב להשׁתחוות לפני או בּשׁעת הבּקשׁה ,אבל בּודאי לא לאחרי הבּקשׁה
ב' יגם קשה לקבל על הדעת ,שיעקוב היה צריך להכניע עצמו לפני בנו ,לצורך בקשתו

הסבּר שׁני לדברי הרא״ם
ישׁ המבינים דברי הרא"ם ״מפני שהיה צריך לו״ לא בּתור בּקשׁה אלא בּתור הודאה, ואז
א׳ מובן שיעקוב משתחווה לאחרי בקשתו
ב' וגם מתקבל על הדעת שיעקוב יודה ליוסף למרות היותו בנו

ביאור זה לא משמע מרש"י
קשׁה לומר שכוונת רשי" ב"תעלא בעידניה סגיד ליה" לענין הודאה, כי אז היה לו לפרש בפשטות ובקיצור "להודות לו "וכדומה מדבריו תעלא כו' . משמע שהשתחויה זו, ענינה אחר

פלא על רש"י שאינו מעורר על דבר שאלה כאן בפשטות הכתובים
בהתחלת הפסוק יש קושי שרשי מתעלם ממנו והוא .לכאורה לאחרי שיוסף מסכים לבקשת אביו" אעשה כדבריך" למה לו ליעקוב להוסיף ולהשביע את יוסף, האם חשש יעקוב "בחוסר רצון" אצל יוסף עד כדי כך שעליו להשביעו

תירוץ הרמב״ן הכלי יקר ועוד
לדעת כמה מפרשים, באמת השבועה לא נועדה לזרז את יוסף אלא עבור פרעה, כפי שבאמת רואים בהמשך( נו ז ) ״ויאמר פרעה עלה וקבור מיתך כאשר השביעך ״ וכמו שמפרש רש"י שם ואם לא בשביל השבועה ,לא הייתי מניחך

קשה לקבל תירוץ זה לדעת רשי
היות הסבר זה מיוסד על הכתוב בהמשך הפרשה, קשה לקבלו לדעת רש"י ,כי כידוע אין רש"י סומך על הדברים שהבן חמש למקרא עוד לא למד, ואם כן לרש"י כוונת הפסוק כאן היא כפשטות הכתוב ,שאכן השבועה נועדה ליוסף ,והדרא קשיא לדוכתא האם יוסף היה צריך לזירוז מיוחד

צורך השבועה לפי רש"י
אלא שבאמת הדבר פשוט כ"כ עד שאין לרשי להסבירו. אכן השבועה נועדה ליוסף ,אך אין הכוונה שיעקוב חשש בחוסר רצון ח"ו, אלא בחוסר יכולת, היינו, היות שסוף סוף היה יוסף רק משנה למלך (ותחתון לפרעה) ובנדון כאן (העברת יעקוב לארץ ישראל) עמד האינטרס של העליון פרעה (מטעמים ידועים) נגד רצון יוסף התחתון, חשש יעקוב שלמרות רצונו הטוב לא יוכל יוסף להתגבר על פרעה, ולכן השביע כי כפי שידוע, שבועה מוסיפה כח (יכולת) והתנשאות באדם הנשבע

ענין ההשתחויה
לאחרי שהשביע יעקוב את יוסף להוסיף אצלו כח והתנשאות, מוסיף ומשתחווה לו מאותה סיבה, כי "תעלא בעידניה סגיד ליה" והביאור: שועל נחשב לחיה שפלה( תחתון )וכוונת המשל הוא שאם רוצים משהו מתחתון (מוגבל ביכולתו) העצה היחידה היא להוסיף אצלו התנשאות על ידי השתחויה למשל

רעיון כּללי

יש מחקר ידוע ֽשׁגלה שׁהילדים הגדלים בגונג׳לֽ לא מפתחים תכונות האדם בּכלל

בּאמת ישׁ בּמחקר זה ֽהוראה מענינת בּקשׁר ליהדותינו

הרבּה אנשׁים חושׁבים שׁהיותם אדם הוא דבר יותר מהותי אצלם מאשׁר היותם יהודים ֽוהראיה היא בּזה ֽשׁהם נוטים בּאינסטנקטיביות יתרה למחויבות האנושׁיותֽֽ מאשׁר למחויבות הדתיות (מצוות כו׳) והדבר מראה לדעתםֽ ֽ שׁהאנושׁיות מוטבע אצלם (ומחוייבת מציאות )יותר מאשׁר הזהות היהודית

בּא מחקר הנ"ל ומלמדנו ֽשׁזה פּשׁוט לא נכון ֽהיינו׃שׁאין שׁום קשׁר בין הנטיות שיש לאדם לבּין מהותו העצמית ֽוהראיה שׁילד( בּן אדם) הגודל בּין קופים לא יהיה לו מינימום מוסריות אנושׁית

יוצא שׁישׁ כּאן בּ׳ ענינים 1האדם 2נטיותיו׃ האדם נולד אדם ֽאך בּאשׁר למידה שיהיה אדם בּפּועל ֽ הרבּה הדבר תלוי בּחינוך ֽ בּהתפּתחות ֽבּהשׁפּעה הסביבתית ֽ ובּעיקר בּרצונו

יהיודי אינו פּחות יהודי מאשׁר האדם הוא אדם ֽיהודי נולד יהודי ֽ ובּקשׁר להשׁאלה בּאיזו מדה יהיה יהודי בּפּועל ֽ הרבּה הדבר תלוי בּחינוך בּהשׁפּעה סביבתית ועיקר בּרצונו

פרשת וישלח

אודת המאבק שמתואר בפרשתינו בין יעקוב אבינו למלאך, מפרש הרשב"ם שכוונת המלאך לא היתה להרוג את יעקוב ח"ו, אלא למנוע ממנו לברוח ולהכריח אותו להלחם פנים בפנים עם עשו, כדי שיראה איך שלמעשה הקב"ה יצילו מידי עשו. בואו ונזכור שזו הפעם השלישית שיעקוב עומד לברוח ממצב קשה ,הפעם הראשונה מבאר שבע, פעם שניהמלבן, וכאן בפעם השלישית מגיע המלאך ומכריח אותו להתמודד באופן ישיר ברע

,באמת סיפור זה מכיל בתוכו הוראה יסודית לכללות האנושות, ובפרט לבני ישראל. כפי שאמר חכם אחד בקשר לשואה שהבעייה היתה בשניים: א' שחצי העולם( הנאצים ) רצה בתוקף להשמיד את העם היהודי וב' שהחצי השני לא רצה באותו

"תוקף להציל אותו. במילים אחרות הצד הרע עשה עבודה "טובה" בעוד שהצד הטוב עשה עבודה" רעועה

ואכן רואים לדאבונינו שלעיתים תכופות מדי, לאורך ההיסטוריה ,שתוקף הרצון שמגלים הרשעים ברשעותם לא מגלים הטובים
ברצונם הטוב

ב[אותו רוח מפרש החפץ חיים ע"ה את דברי יעקוב "ולא למדתי ממעשיו הרעים" שכאן באמת מתמרמר יעקוב על זה שמידת הרצון וההתלהבות שגלה לבן במעשיו השלילים לא גלה הוא במעשיו הטובים] י

וזאת בא ללמדנו סיפור המלאך, שלא מספיק ליהודי לברוח ולהתנתק מצד הרע (הנהגה פאסיבית) אלא שעליו להילחם בעד "הטוב' (אקטיבי)" ועשה טוב

ווארט לפרשת תולדות

"בפרשתנו( כו' יח')כתוב" וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים

ידוע שתורה מלשון הוראה, ובפרט סיפור הקשור לאבותינו, כי "מעשה אבות סימן לבנים" ואם כן נשאלת השאלה, מהי ההוראה הנלמדת מסיפור זה, ובכלל מה מסתתר מאחורי הסכסוך שבין יצחק לאנשי פלשתים

על פי פנימיות הענינם יש לומר, לפי הידוע שישראל נמשלים לארץ( אדמה) כמו שכתוב" ואתם תהיו לי ארץ חפץ" כי כמו שאדמה מסתירה בתוכה אוצרות, כך מסתיר יהודי בתוך לבו אוצר כו.. וזה תפקידנו (שלוחים) לקרב כל יהודי ולגלות אצלו את אותו אוצר

אך לפעמים בעמדנו לקרב איזה יהודי מגיע( פלישתים )יצר הרע וטוען" מה לך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בשביל יהודי זה הרי מדובר בסתם א איד"( ויסתמום פלשתים מלשון סתם

ועל זה בא ההוראה "ויחפור יצחק את בארות המים אשר סתמום פלישתים" ומלמדנו שאין מציאות של יהודי סתם ,בתוך תוכו של כל יהודי נמצא דעם פינטעלן איד, צריך רק לדעת לחפור נכון

להעיר שלמילת אדם, אין הטייה לרבים (אדמים )ללמדנו, שכל אדם הוא באמת מיוחד במינו

חיי שרה

בקשר למה שנחשב הנישואין היהודים הראשונים, מסופר בפרשתנו, שכאשר הגיעו אליעזר ורבקה ליצחק ,סיפר אליעזר לאדונו "כל עשר עשה "כוונת אליעזר בסיפורו על דבר פרטי מאורעות השליחות היתה, לשכנע את יצחק שהיות רבקה גומלת חסד" ראויה היא לו""כדאי היא ליכנס בביתו של אברהם אבינו

אך כנראה, שדבריו לא השפיעו לגמרי על יצחק, כי רק, כאשר" ויביאה האהלה שרה אמו" וכפי שמפרש רשי "ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת ,וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האוהל" רק אז, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה

ולכאורה צריך להבין, למה מעלותיה הנפלאות של רבקה היותה גומלת חסד באופן נפלא לא שכנעו את יצחק שאכן מתאימה לו ורק כניסתה לאהל, וג הניסים ,שכנעו אותו סופית

,
אלא שנישואי יצחק ורבקה( נישואין יהודים הראשונים) באים ללמדנו מהי בעצם חתונה יהודית? מה דורשים מבן זוג שיהיה מועמד לחתונה יהודית

בשביל נישואין יהודים, לא מחפשים רק בן אדם נעים הליכות, עושה חסד, אדם שאתו כיף לחיות, אלא בעיקר בן אדם שאתו נוכל להחיות בית,( אהל) דהיינו, שיחד איתו נקים בית שבו יאירו נרות שבת קודש ,בית שעל השולחן יהיו מונחות חלות לשבת ,בית שבו נשמע זמירות שבת מפי הילדים, בקיצור בית שמעליו ישכון הענן השכינה

ועל פי פנימיות הענינים באים כאן ללמדנו ,שהקב"ה( חתן) בחר( בכלתו) עם ישראל לא( רק )מפני מעלותיו ...(רחמנים בבישנים גומלי חסדים) אלא מפני היותו מסוגל להחיות את העולם ,לעשות לו ית דירה, על ידי קיום מצוות מעשיות נש"ק ,לחם משנה

וירא

מסופר במדרש, שבשעה שעמד הקב"ה לתת את התורה לישראל באו המלאכים וטענו,:" מה אנוש כי תזכרנו ""תנה הודך על השמים "טענתם היתה שבתור עליונים ,להם מגיעה התורה ,ולא לתחתונים( בני ישראל )השיב להם הקב"ה תשובה ניצחת והלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם" ובזה דחה טענתם עד כאן דברי המדרש"
לכאורה דברי המדרש תמוהים, כי מתוך עיון בפרשתנו יוצא שאכילת המלאכים אצל אברהם לא הייתה בכלל בעייתית מבחינה 'הילכתית ,כי סדר אכילתם היה שהחלב קדם לבשר,:" חמאה וחלב ובן הבקר" ובזה הסדר אין שום איסור כי צורך המתנת ו שעות
הוא דוקא כשהבשר קודם לחלב( מפני שיירי הבשר שבפה) ולא כשאכילת חלב קודמת לבשר, אם כן קשים דברי המדרש
נבין כל זאת על פי פנימיות הענינים, ידוע שבשר מסמל את כח הגבורה ,וחלב את כח החסד ,ולמרות ששני כוחות אלו נחוצים לקיום וסדר העולם ,מכל מקום תמיד צריך להיות התגברות החסד על הגבורה ולא להיפך
וזאת באמת הסיבה על פי פנימיות הענינים להמתנה הנצרכת בין בשר לחלב, כי היות שישנו כלל הלכתי" דתתאה גבר" שהתחתון גובר על העליון, לכן אם הבשר קודם לחלב (מתחת ) יצא שכח הגבורה ( בשר) יתגבר על כח החסד ( חלב) ומשום זה יש צורך להמתנת שעות עד שייעלם ענין הגבורה . אולם אכילת חלב קודם הבשר (מתחת) אין למנוע, מפני שזה מסמל התגברות החסד על הגבורה
ועל פי זה נבין דברי המדרש בטענת הקבה "והלא אכלתם..." כי עצם העובדה, שהמלאכים הרשו לעצמם לאכול אצל אברהם באופן של חלב (חסד) קודם לבשר( גבורה) מוכיחה שהם בעצמם מסכימים עם העיקרון: שהתחתון עדיף על העליון ,ואם כן גם מבחינת קבלת התורה עדיפים התחתונים( בני ישראל) על העליונים( מלאכים

פרשת לך לך

הבה נתאר לעצמנו ,שפוגשים ברחוב יהודי מיוחד במינו ,אחד שמתאמץ ומצליח להתייחס לכל בריה באופן הכי יפה שיכול להיות ,מדבר באיכפתיות, בחום באהבה ,אחד שמוכן לעזור לכולם ,וגם בביתו מתנהג מצוין עם אשתו וילדיו בקיצור בן אדם מושלם. האם יש טעם לשכנעו להניח כמה רצועות על היד, או להפציר בו לאכול בשר כשר. האם לגבי אדם כזה מצוות אלו לא ניראים שוליים ביותר

בפרשתנו ישנו דו שיח מיוחד בין הקב"ה לאברהם, הקב"ה מבשר לאברהם שיולד לו בן נוסף ,אומר לו אברהם" לו ישמעל יחיה לפניך" דהיינו מספיק לי זרע מישמעל בני רק שיעשה תשובה ויהיה אדם כמו שצריך.( יכולים לתאר לעצמנו מושג הציפיה שהיה לאברהם מילדיו) על זה משיב הקב"ה בשתיים ו"לישמעל שמעתיך" ו "כי ביצחק יקרא לך זרע" זאת אומרת ,אכן ישמעל יהיה מושלם, מכל מקום זרעך יהיה מיצחק דוקא. וגם כאן יש לשאול שאלה פשוטה אם אכן ישמעל יחזור בתשובה ויהיה מושלם למה באמת יש צורך בילד נוסף, במילים אחרות מה יש בו ליצחק להוסיף על שלימות אנושית (ישמעל

אלא שבאמת, אין הכי נמי, לידת יצחק היהודי לא באה למלא תפקיד ברמה האנושית ,אלא למלא תפקיד בעיקר ברמה אלוקית, במילים פשוטות יותר, גוי נברא בשביל יישוב העולם ויהודי נברא ל"עשות לו ית דירה "להמשיך "האנוכי" בה "אני" ובעולם מלשון העלם ,ולמען תפקיד זה ניחן בנשמה אלוקית, והיות שהיהודי והגוי הינם שני יצורים עם תפקידים שונים ברור שהציפיה מהם שונה לגמרי

וכמו שלא מצפים מבחור בן עשרים שיאכל יפה ,ושילך בלי חתולים למרות, שזה הספק יפה לילד בן שנתיים, כך גם לא מצפים מיהודי שניחן בנשמה אלוקית רק הספקים אנושיים מושלמים ככל שיהיו