parachat noach

. ידוע שתורה מלשון הוראה, זאת אומרת שכללות התורה וסיפוריה הינם הוראה ליהודי בעבודת ה
ונשאלת בשאלה, אילו הוראות יש לנו ללמוד מפרשת המבול הוראות כלליות ויסודיות בעיקר עבודת האדם עלי אדמות ,לעשות לו ית
"הזמן שבו אנו נמצאים," ויעקוב הלך לדרכו" הינו זמן מיוחד במינ,ו זמן קשה מאוד, כי אחרי החודש השביעי מלשון" שובע חודש שכולו מלא בקדושה, כולו מלא בתפילה, כולו מלא בשמחה, כולו מלא במצוות, חודש שבו זרענו החלטות טובות ,ושבו קצרנו ברכות ,בנינו יסודות חדשים, ולפתע פתאום צריך לחזור לחיים הרגילים לעניני העולם, ובעיקר לדאגת הפרנסה שזאת היא לאדם ניסיון קשה ביותר, עד שבדא"ח מדמין אותה "למים רבים", שיטפון מבול כי בדיוק כמו ששיטפון בכוחו הגדול סוחף הכל בדרכו הורס ומחריב, כך גם דאגת הפרנסה עלולה בעצומתה המחרידה לשטוף לגמרי את חיי האדם להרוס את כל ההחלטות הטובות, ואת היסודות הטובות שבנה. עד כדי כך ש"ויכוסו ראשי ההרים" שגם ההרים ,העקרונות הרוחניים .האשיים ביותר, שעליהם חשבנו ש"בל אמוט לעולם" כמעט ונעלמים .ובמצב הזה עומד היהודי בפרשת נח
ובמצב הגלותי הזה שואל האדם שאלה יסודית האם אפשר להתמודד עם איום כזה
והתשובה נמצאת בפרשתנו "בא אל התיבה" העצה האחת והיחידה היא להיכנס אל תוך אותיות התורה והתפילה ורק על ידי זה יכול האדם להינצל מהמבול
,אלא שכאן שואל שוב היהודי "למה עשה ה ככה "למה צריך בכלל מצב של מבול
ושוב מופיעה התשובה בפרשתנו "ותרם מעל ההארץ" שאם היהודי מחזיק מעמד בזמן מבול ונכנס באותיות התורה אז מתברר שלא רק שהמבול לא הפריע אלא אדרבא "ותרם מעל הארץ "המבול מביא יתרון בעבודתו ואז היא נעלית באין ערו